בית | ציורים חדשים | תערוכות | ארכיון | אודות
Maya Wachtel Paintings / exebition
מיה וכטל ציורים \ תערוכות
איך מסבירים טבע מת לארנבת חיה" גלריה גרוס 2010"

איך מסבירים טבע מת לארנבת חיה

כשהיא מוקפת עצים, פרחים, ובעלי חיים קבועים או מזדמנים, מכונסת האמנית בסטודיו ומציירת את הטבע. אולם לא כפי שהוא ניגלה מן החלונות הגדולים, אלא כפי שהוא ניבט אליה מפסלוני פורצלן עתיקים, מבובות צמר, מדגמי עץ, מרישומים זואולוגיים או מתצלומים ישנים.

הטבע הדומם הנראה בציוריה הינו 'טבע דומם משכבר'. הציפורים הנראות בהם מעולם לא צייצו בין העצים המקיפים את הסטודיו, הסוסים המצוירים בהם מעולם לא דהרו במרחבים הפרוסים לפניו, והארנבות מעולם לא קיפצו בשדה המקיף אותו. כולם הוכנסו אליו כייצוגים דוממים ומוקטנים של עצמם.

בהיסטוריה של הציור האירופי, ובעיקר במאות ה 16-17, כונו ציורי הטבע הדומם בשם וניטאס (Vanitas- הבלים) . כינוי זה הזכיר לצופים שקיומו של הטבעי הוא זמני וכי החים הם הבל בר חלוף. מערכי הטבע הדומם בציורי הואניטס הכילו דימויים כמו נרות, פרחים או פירות בשלבים שונים של קמילה וריקבון שאורגנו על משטח אחיד והוגשו בנדיבות למבטו של הצופה.

בעוד שציירי הטבע הדומם המסורתי, הנגישו את האובייקטים המצוירים לעין הצופה, נדמה כי האובייקטים בציורים של וכטל אינם מתמסרים בקלות. הם חמקניים, אניגמאטיים ובלתי חדירים. קווי המתאר המודגשים סביב האובייקטים, נזילות הצבע המכוונות המטפטפות מהם, תפישת החלל השטוחה והעמוקה לסירוגין, והיעדר מרחב ציורי קוהרנטי ולכיד, שומרים על מרחק תמידי בין האובייקטים המצוירים לבין הצופה.

בשפה ציורית ייחודית זו, אותה מפתחת האמנית כבר כשני עשורים, חוזר ומודגש הפער הטראגי והבלתי ניתן למחיקה, בין האמנות למציאות, ומאותגרת התפישה שהן יכולות או אמורות להחליף או להסביר זו את זו.

גם בהכנסת טבע מלאכותי "מיד שניה" לציוריה, מסרבת וכטל להיכנע לתכתיבי הז'אנר שבתוכו היא פועלת. בחסותם המגוננת של ציוריה, היא מצילה את הטבע מזמניותו ומזכירה כי הקמילה שלה נדונו האובייקטים האורגאניים בציורי הוניטאס לא חלה על דימויים.

ממכלול הדימויים המוצגים בציורים, דימוי הארנבת הוא המזוהה ביותר עם וכטל ומלווה אותה מזה 18 שנים. הארנבת התמימה לכאורה, המצליחה לשרוד למרות הסכנות הרבות שצופנים החיים, היא דיוקנה העצמי של הציירת.

כוח ההישרדות וההמשכיות של הארנבת מגולמים בדיוקנאות המשפחתיים של סביה וסבתה של האמנית, אשר עשויים גם הם באותה שפה ציורית המגוננת על עולם הציור מן המציאות.

הארנבת, מוזכרת גם בשם התערוכה המהווה פראפראזה, לשם המיצג המכונן של בויס מ-1965, בו התהלך עם ארנבת מתה בין יצירות אמנות בגלריה בדיסלדורף, בעודו מסביר לה את החידה בבסיס היצירה והחוויה האמנותית. "אמנות" אמר לה "לא ניתן לפענח באמצעות חשיבה רציונאלית אלא רק באמצעות דמיון, השראה, אינטואיציה ותשוקה".

Girl and crocodile in a posture \ תערוכת יחיד: "בחורה ותנין בתנוחה" גלריה גרוס 2009

אוצרת: נעמי שלו

מיה וכטל בוגרת המחלקה המדרשה, ציירת, עושה מיצבים ואמנית גלריה גרוס, אייזנברג, טייטלבאום ויוטה סאן, בארבע עשרה השנים האחרונות.

בתערוכה "בחורה ותנין בתנוחה" מציגה מיה וכטל שני דימויים החוזרים שוב ושוב ומפוזרים על פני רצפת הגלריה. דימוי אחד הוא של בחורה צעירה ונאה המביימת את עצמה בתנוחה אופטימלית כדי לרצות את הצופה, והדימוי השני הוא של תנין השוכב בתנוחת רביצה תמימה עם השקט שלפני התקיפה. התערוכה הנוכחית וכטל מדברת על חרדות ופחדים קיומיים והיא "ממליצה" לבחורה הצעירה והתמימה להיות בכוננות, בדריכות, לזהות, לרחרח – יש תנין בסביבה.

החומרים שוכטל מתעסקת איתם בשנים האחרונות נועגים בהיסטוריה המשפחתית שלה, בשואה, בדיוקן האישי שלה, ובהתמקדות מיוחדת באבא המת שלה ובאהובותיו מהימים ההם, משם, אהובות שוכטל לא זכתה להכיר אבל נותרה עם הסקרנות והגעגוע, אהובות שוכטל גילתה רק לאחר מות האב, בדירתו, בשקית צילומים מהעבר, מאוחר מכדי לדלות עליהן פרטים אישיים ואישיותיים.

מעל הדימויים הותקנה רשת תעשייתית בגובה מטר ושישים אלמנט שיכול ועלול להפריע לצופים בתערוכה. וכטל בנתה סיטואציה מתוחה – החל בגובה ובצפיפות של החלל שיצרה וכלה בתצלום של אישה והדימוי של התנין שאורב לה.



The hunting season has began\ תערוכת יחיד : "עונת הצייד החלה" 2008 גלריה גרוס

אוצרת: נעמי שלו

במיצב "עונת הצייד החלה" עוסקת מיה וכטל ב"צייד עצמי", מושג שהיא שאלה מעולם האמנות: "דיוקן עצמי".

הדיוקן העצמי הקלאסי של האמנות, דרך תולדות האמנות, עוסק, מדאורייתא, בציור עצמי, פיסול עצמי, ולימים בצילום עצמי, ווידאו עצמי ושאר סוגי המדיומים, וכטל, לעומת זאת, לקראת סיכום מחצית המאה הפרטית שלה, עוסקת בצייד עצמי: בקילוף עור פניה וגופה, ביצירת שטיח עור דמוי עור נמר, בפחלוץ עצמה והצגת הפוחלצים/מסכות במרכז חלל התצוגה כפי שנהגו, בעבר, בטרם הפוליטיקלי קורקט, אצילי משפחות המלוכה האירופאיות: צֵייד חיות, הרג חיות, פיחלוצם והצגתם לראווה ובגאווה במרכז טרקליניהם, בארמונותיהם, וכמו כן מציירת וכטל על אחד הקירות את ציור הבמבי הקלאסי, אף הוא קורבן של צֵייד אדם, על רקע של קיר מחופה בטאפט אירופאי עמוס וגדוש בדימויי חיות, קורבנות צייד פוטנציאליים.

ב"עונת הצייד החלה" עושה מיה וכטל הקבלה בין דיוקן עצמי לצייד עצמי אבל בסוף תהליך המחשבה והעבודה על המיצב הנוכחי התברר לה, בדיעבד, שהצייד העצמי, אף הוא דיוקן עצמי.

מיה וכטל, בוגרת המדרשה, נשואה לבועז וכטל ממקימי ומנהיגי "עלה ירוק", אמא לשלושה, חיה מחוץ לעיר, מציגה בגרוס ב- 13 שנות קיום הגלריה, והיא עברה ועוברת תהליכים מורכבים במהלך השנים, מ-ציירת טוטאלית לאמנית מיצב שהציור הוא רק חלק מהמיצב, אמנית שמגיבה ומתחברת לחלל עצמו, ולמיקומו הפיזי/גיאוגרפי, אמנית שיש לה תפיסת חלל מדהימה, יצרנית דרמות אנינות ומתוחכמות.

Black cotton \ מיצב : "צמר גפן שחור" 2007 גלריה גרוס

מיה וכטל מציבה את המיצב "צמר גפן שחור" בגלריה "גרוס", בעיתון הרחוב "אייזנברג" ובחלונות הגבוהים "טייטלבאום"- מתחם "גאט".

שני תאי הזכוכית בגלריה גרוס יהיו מלאים/גדושים צמר גפן צבוע שחור ועל הקיר הלבן, ברקע של תאי הזכוכית, תכתוב וכטל בכתב יד חופשי, בצבע שחור, סוג של גרפיטי, שתי רשימות קניות: האחת, רשימת קניות של יוליה, ארוסתו של אביה המנוח של מיה, חלק ממכתב שכתבה ב1939 בצ'כיה כאשר יוליה תכננה לברוח מהנאצים, לעלות ארצה ולהצטרף אל ארוסה, והרשימה השנייה - רשימת הקניות של וכטל עצמה, ב- 2006, בישראל. שתי רשימות קניות מוצגות במרכז קניות.

המכתב שהכיל את רשימת הקניות של יוליה ומכתב ההתנצלות/הבטחה שלה לארוסה הינם רק שניים מתוך אוסף מכתבים שלם שהתגלה על ידי וכטל, לפני כשמונה שנים, לאחר פטירתו של אביה, תגלית שהכניסה, באיחור, דמות חדשה למשפחה וערערה את שיווי המשקל הישן.

בששת התיבות "אייזנברג" יתפזר משפט: "אני מבטיחה שהייתי נאמנה לך לגמרי גם במחשבותיי", משפט שנלקח ממכתבה של יוליה בו היא הודפת את חשדותיו של ארוסה ה"מתחקה" אחריה מרחוק. בגידה/אי בגידה היא אושיה קבועה בעבודותיה של וכטל בשנים האחרונות, סוג של חיטוט/בירור/בדיקה/התעסקות כפייתית.

ברקע, בחלונות הגבוהים - "טייטלבאום" ניצבות/משקיפות "הארנבות"- הדימוי המתמשך של וכטל. במיצב זה "הארנבות" מתפקדות בתור המקהלה היוונית המשקיפה, מלמעלה, על סיפור חיים "פשוט" אחד.

במיצב הנוכחי, ב- 2007, וכטל שואלת את השאלה הבלתי נמנעת: "מה היה קורה אילו..." - מה היה קורה אילו יוליה הייתה שורדת ונישאת לארוסה ומה היה קורה אילו היו נישאים ומולידים מיה אחרת ואז, יש להניח, הייתה למיה רשימת קניות אחרת...

site by gaga

מיה וכטל: 0547711862

maayana8@gmail.com mail